צבי רייז
בן הינדה וברל
נולד ברוזבדוב, גליציה ב-26.12.1909
עלה ארצה ב-1909
נפטר ב-ח בתשרי תשמ"ח, 8.10.1987
שנות ילדותו עשה בכפר, בבית הסבים האהובים עליו. הם חכרו חווה חקלאית וחיו באורח חיים כפרי. רישומו של הטבע, השדה, העץ נחרט בליבו והשפיע על המשך דרכו רגשית והכרתית כאחד. בכפר החל את לימודיו ביהדות אצל רבי מעולה שהיה בכפר. ה"חדר" הכפרי כיוון את רצונו להמשיך ולהעמיק את זיקתו למקורות ישראל. חייו היהודיים התנהלו על רקע של אנטישמיות בוטה עד למלחמת העולם הראשונה כאשר המשפחה נמלטת לצ'כיה.
הקליטה חזרה בכפר הייתה קשה כלכלית וחברתית. צבי, האח המוכשר, נשלח ללימודים בבית הספר הטכני בוילנה, אך נאלץ להפסיק מחוסר אמצעים של הוריו. הצטרף לשוה"צ ותפס מקום מרכזי בקן עד היותו ראש הקן. אחר כך כשיצא ל"הכשרה", קראו לו לחזור כדי להנהיג את הקן ומדריכיו.
צבי עולה ארצה ב-1933 כחבר קיבוץ "המקביל ג' " ותופס את מקומו בקיבוץ עין המפרץ, משתלב בעבודות של אז ולבסוף עוגן במאפייה אותה הוא מנהל גם כאשר עולה הקיבוץ לנקודתו. בהמשך נקרא לעבוד בענף הרפת אליו הוא נקשר בהתלהבות רבה, מוליך אותו לחידושים ולקדמה וחוזר אליו בערוב יומו, כמנהל ספריו. שנים רבות במקביל לפעילותו הענפה בחוץ הוא ממשיך ומקפיד לקיים את תורנות שיבוץ החליבה בלילות ובשבתות.
ב-1936 צבי נושא לאשה את הניה ונולדו להם שלושת בניהם – אמציה, דובי ולאה הממשיכים את דרך הוריהם בקיבוץ.
עוד בראשית דרכו בקיבוץ נקרא צבי לתפקידים ציבוריים. תחילה בתוך הקיבוץ כ"בא כוח" הפועל להשגת אישור העלייה על הקרקע ואחר כך כפעיל תנועתי בהנהלת ביח"ר "נעמן" ובהנהלת הוצאת הספרים "ספריית פועלים". מקפיד על רוטציות חרף הצלחותיו בתפקידים הללו וחוזר לביתו הקיבוצי, כדי לצאת ללימודים (כמו רבי עקיבא), בגיל מבוגר ולא מקובל, וזאת כדי למלא את החסר בצוות המורים של בית הספר הקיבוצי.
לבסוף נקרא לפעילות כיו"ר מועצה אזורית "נעמן". כאן הוא מפתח את כישוריו ויוזמותיו במשך כ-17 שנה ללא לאות. מסדיר את ענייני הניקוז של האזור כולו, פורץ דרכים לפעילות ספורטיבית ענפה ע"י הקמת אולם הספורט, "מתלבש" על תיקוני הדרכים והכבישים הראשיים, משתף פעולה עם הערים והמועצות השכנות וזוכה להערכה והוקרה רבה. קשה למנות את פעליו הרבים בתחום זה, כל אלה מביאים אותו בסוף דרכו כיו"ר המועצה, להיבחר ולהקים את הרשות של איגוד ערים ומועצות לאיכות הסביבה.
בביתו הקיבוצי הוא נרתם לכל אורך שנותיו בקיבוץ, במקביל לתפקידים הציבוריים, לתפקידי משק וחברה, כשבמוקד עשייתו הדאגה לאדם, לחבר הבונה חברה חדשה, אך זקוק גם למילוי שאיפותיו כבונה חברה זו. הוא מתחיל במבצע "התחביבים" ומסיים במבצע הקמת "בית אבות" קיבוצי, הנקרא "ביתנו", ולא זוכה להקריא את נאום חנוכתו, שחיבר לפני שהוסע לבית החולים. ממחלתו הקצרה לא שב אלינו.
הותיר את רעייתו – הניה, שני בנים ובת ומשפחותיהם.
יהי זכרו ברוך. |
